כתבה בעיתון נומינד-צלילים עיליים של ריפוי

http://www.nomind.co.il/article.aspx?id=2088

צלילים עיליים של ריפוי – ראיון עם שיר סופר / עדן פלד
16.12.11

את שיר סופר שמעתי לראשונה בפסטיבל "מרכז האור" בפארק הירקון.

קהל של אנשים ישבו בערב שישי והתמוגגו לקולות "שיר לשלמה", הרכב שבו מנגן שיר סופר. העוצמה של המוסיקה, והרכות שלה בד בבד, הדהימה אותי, ונראה שהלכתי שנים עם אותה ההרגשה של חוויה מיוחדת, שהרגשתי לאחרונה שהגיע הרגע להבין מה קרה שם, ומיהו האיש שעומד מאחוריה.
שיר סופר הוא בעל סיפור מיוחד של מסע מוסיקלי רוחני במזרח, שפתח אותו אל דרך ריפוי חדשה שהוא פיתח, ומקווה להעביר באמצעותה את האפשרות של האדם לפתוח את הלב ולמצוא את הדרך שלו בבריאה המופלאה הזו.

מגיטרה חשמלית ועד סארוד
שיר סופר, ניגן בהרכבים שונים בעברו, וביניהם "עשב בר", שהוציאו אלבום בשם "אלמורה" והופיעו ברחבי העולם, "שיר לשלמה", "מנדאלה" ועוד. כיום, הוא מתגורר בהררית, ישוב מיוחד בגליל, שם יש לו סטודיו שהוא מעין מוזיאון לכלי מיתר מהעולם כולו, ובו הוא מקיים קונצרטים בהזמנה אישית, סדנאות מוסיקה ולימוד, וכן טיפולים פרטניים באמצעות נגינה ושירת צלילים עיליים (אוברטונס).

"התחלתי את המסע המוסיקלי שלי כבתקופת הנעורים כנגן גיטרה חשמלית, המנגן רוק", הוא מספר על עצמו, "בתקופת הנעורים נערים מחפשים פעמים רבות את מה שהם צריכים, שבתקופה זו הוא חיבור לשבטיות ועוצמה, דרך הכח במוסיקה, הם רוצים לתת צליל בגיטרה ולהעיף את כל הבית. תקופת הנערות מחברת לצלילים כוחניים. עם השנים, הדברים התעדנו, והגעתי אל הודו ואל המזרח, שם גיליתי צלילים שונים מגיטרה חשמלית ומוסיקה מערבית. לאחר מכן, הסתובבתי בעולם, ולמדתי לנגן על כלי מיתר מגוונים."

"ההשפעה הגדולה שהייתה עלי הגיעה מהודו, שם המוסיקה היא מקודשת. ההודים בעבר היו חכמים, וקידשו את המוסיקה העתיקה המסורתית כדי לשמר אותה ולהגן עליה מפני חדירת השפעות זרות. ההתייחסות לאלמנט החיים בהודו הדהימה אותי, וכשהייתי שם ופגשתי אנשים, התחברתי לרוחניות ולמנטאליות, גיליתי שאנשים בהודו חיים בלב.

העשייה שלי כולה, מהותה ומטרתה – היא לפתוח את הלב. המוסיקה היא הכלי המדהים ביותר בעיני לשם כך.

כל מורה למוסיקה יכול ללמד אינטלקטואלית, אך בהודו זה לא קורה כך. כשאתה מגיע אל המורים שם, אף הטובים ביותר, אפשר לחוש את הנוכחות שלהם, הרבה לפני שהתחלת לנגן. חשים הרבה שקט, יופי, עוצמה של ילדותיות ובתוליות. ובכלל", הוא אומר, "אופייני בהודו לראות את התמימות והתחושה הראשונית, התלהבות גדולה מכל דבר, שזה לא דבר מובן מאליו. בהודו לדוגמא, אפשר להיכנס למכולת מאובקת ומטונפת, ולהרגיש תדר נקי, חי ונושם. ניתן להגיש את הטיהור, הפוג'ה (הטקס) וההתכוונות, שעושה כל אדם בכל בוקר, טקס של תפילה לפני כל יום חדש שמתחיל. כשנכנסים לחנות שעשו בה טקס בוקר כזה, ניתן לחוש את הניקיון, תחושת ראשוניות, מה שמעלה את החיוך ומקדם את פניך בנעימות למקום שמבחוץ נראה מטונף אך בפנים טהור."

מסע מוסיקלי חובק עולם
במסעו במזרח התוודע שיר סופר למקומות אחרים מלבד הודו, שהוא מעיד עליהם שאינם דומים בתמימות האנשים, בטוהר ליבם ובפתיחות. אך עם זאת, מצא בהם יסודות מוסיקליים מופלאים, כלי נגינה ייחודיים וסגנונות שירה עתיקים לפתיחת הלב. "ישנם מקומות מורכבים וקשים במזרח בהם ביקרתי, כמו מונגוליה, טיבט או סין. שם מרגישים פחות לב, אך עדיין יש אלמנט שאמאניסטי ומדיטטיבי, שהוא החיבור והמהות לרוח.

יש במקומות האלו נוקשות ורצינות בגישה, אך עדיין ניתן להרגיש את האלמנטים המונוטוניים שקיימים. ישנה יותר התמקדות ופוקוס בדברים, וחיבור לשאמאניזם, שהוא הדת הקדומה. שאמאניזם ומוסיקה מחוברים לגמרי. המוסיקה היא חלק משאמאניזם בכל העולם."

המסע המוזיקלי שלי היום מושפע מכל מיני מקומות בעולם בהם ביקרתי ומהם שאבתי את מקורות השראה שלי ואת כלי הנגינה בהם אני מנגן. הרעיון הוא שימוש בצלילים כאלמנט שיכול להזיז משהו, לשנות משהו, לאזן ולרפא, לשנות מקום מסוים, לפתוח, להגדיל את המודעות, או פשוט לעשות טוב. בנאדם יכול לבכות או לצחוק ממשמע צליל, או להפסיק לדבר פתאום. במצבים אחרים, ניתן לקחת את הנגינה לריפוי כאבים".

שיר מספר לי לדוגמא על פסטיבל נאטראז', בו העביר סדנא בה ניגן בקערות טיבטיות. "מישהי הגיעה עם כאבים עזים בגב וישבה רחוק ממני. בדרך כלל אני מבקש להתקרב כדי שירגישו את הויברציה, אך היא התעקשה לשבת במרחק מה. היא ניגשה בסוף המופע ואמרה כי באה לסדנא עם כאבים עזים, ושכעת הם נעלמו. אמרתי לה: "מעניין מה יקרה מחר?". למחרת חזרה ואמרה שהם לא חזרו שוב. אני לא מופתע, כי אני מודע לכוח של המוסיקה. האלמנט הכי חשוב במוסיקה הוא לא לנגן בצורה וירטואוזית אלא להביא את הצליל מהלב, מהשקט, ממקום של כוח. גם כשזה נשמע כצליל חלש, חרישי או שקט, להם יש את הכוח הכי גדול."

מוסיקה לריפוי

"הנוסחא היא צליל פלוס כוונה שווה ריפוי וטרנספורמציה. כשאנשים מתחברים ועובדים עם צלילים, הם בהתחלה מרגישים מוזר, גם בטיפול אישי, לפעמים זה לא נוח ונעים. לאחר זמן נוצרת סינכרוניזציה, והרבה פעמים כשאתה שולח צליל למשהו כשהוא לא מסונכרן, הצליל יוצר את הסינכרוניזציה. על זה מבוסס כל הנושא של טיפול וריפוי עם צליל, שהרי הצורה שבה אתה מביא את הצליל למקום שאתה מתכוון אליו. תדר של אהבה למשל, הוא כל תדר שאתה מכניס אליו את האהבה, אם הוא הרמוני באופן יחסי, אזי כל שירה, כל צליל, בכל גובה – מה שחשוב הוא הגוון, הגוון הוא המהות."

"לכל תרבות יש את הגוון שלה, את המהות שלה, וכך גם במוסיקה, לכל צליל יש את הגוון שלו. צליל אינו נקודתי, אינו מיקרו, אלא מקרו. כשמתייחסים אליו בצורה מספרית, מתייחסים אליו כמיקרו, ולא כמקרו.

ישנם אנשים שאוהבים לשייך צבע למקום, לאיבר וכו', זה לא מדויק, מכיון שצלילים מתפזרים בצורה אורגנית. אפשר לכוון אותם, באמצעות מי ששולח אותם, אך הם הולכים לאן שהם צריכים ללכת, זהו היופי של המוסיקה. אם מישהו טוען שאפשר לכוון צליל לכליות למשל, אז זה אומר שלכולנו יש את אותן הכליות, וזה לא כך.

ההוכחה היא שאם נכוון את אותו הצליל לכל בני האדם, כל אחד ירגיש אותו שונה. קשה לקחת צליל ולשייכו למקומות אם כך. במוסיקה, בכל רגע נתון, וכמו כן, גם על אותו אדם בזמן אחר, צלילים יעבדו בצורה שונה. דבר זה דורש מהמטפל להיות ערני ורגיש לרגע, מה שלוקח אותנו למקום שהצליל חייב להיות כאן ועכשיו. אם המטפל עסוק בהזיות, רצונות, רגשות, ידיעה אינטלקטואלית וכו', הוא לא מבין מה קורה באותו רגע. ברגע האמת, הצליל עושה את העבודה כמו שהוא צריך לעשות אותה."

שיר סופר פיתח שיטת טיפול ייחודית בעקבות המסעות האלו בעולם, וחקירת המוסיקה והשפעתה על הגוף, על הנפש ועל האדם. שיטת הטיפול משלבת כלים שונים: כלי מיתר שונים, קערות טיבטיות, קולנים (מזלגות מוסיקליים) וגונגים, וכן עבודה עם קול, צלילים עיליים.
.
אמנות של מוסיקה וריפוי
בנוסף לכל אלו, מעביר שיר סופר תכני לימוד לשימוש בכלים שונים למטפלים, שקשורים לויברציות, תדרים ומוסיקה. ישנם מטפלים מתחומים שונים שבאים לקורס קערות טיבטיות ומכניסים זאת לעבודה שלהם ככלי נוסף, שהרי הצלילים יכולים להשתלב כחלק מכל טיפול. גם הקשבה למוסיקה מוקלטת כל שהיא, יכולה לעשות את העבודה, אם היא מוסיקה עם כוונה ותדרים מיוחדים.

פרויקט חדש שהתחיל לאחרונה הוא "סאונד אנד סווטלודג" (קולות באוהל הזעה – נשמע פחות אטרקטיבי). האירוע הוא קונצרט צלילים ותדרים של כלי נגינה שונים, כשבחלק הראשון הקהל מקשיב לנגינה ושירה מסביב לאש, במשך שעה ומתחבר לצליליים. החלק השני הוא בסווט-לודג', בו עושים מעגל שירה, בו האנשים מבקשים בקשה או מספרים סיפור שרצוי לשחרר, תוך ליווי קבוע של שירה ונגינה בקערות טיבטיות. צלילים עיליים, "אוברטונס", מקורם במונגוליה, ואף טיבט בדרכים מסוימות זוהי שירה עתיקה שאמאנית, שבה נשמע כאילו אדם בלע חליל ויש לו שני קולות. זהו קול שנשמע לא אנושי אך הוא הכי אנושי שיש. האירוע הזה משלב את אוהל הזעה הדרום אמריקאי ואת השירה המונגולית.

החוויה באירוע הזה היא שילוב של ניקוי וטיהור גופני שמאוורר את הנפש להיות חופשייה יותר, ומגרה את הגוף להוציא את הרעלים שבו, יחד עם חוויה רוחנית מדיטטיבית שנעזרת במוסיקה, באווריריות ובשיתוף כדי להגביר את החיוניות בגוף, את עוצמת החיים ואת האפשרות שלהם להתחולל. זו חוויה שמביאה להתרוממות רוח ולהמרצה, הן של הגוף הפיזי והן של הנפש והרוח.

"אני משלב מצד אחד תרפיה וצליל, וגם משתמש במוסיקה כאמנות. יצרתי עד היום שבעה דיסקים, שניים מהם פסקולים לסרטים והשאר מדיטטיביים. אחד הוא "נשים של הים", פסקול לסרט דוקומנטרי שבו יש נגינה בקערות טיבטיות, והשני הוא פסקול ל"גולם", סרט שהיה בשחור לבן. במסגרת פרויקט חידוש שערך סינמטק ירושלים, בו הוחלף הפסנתרן שהיה יושב בקולנוע ומנגן מוסיקה חיה לקהל, בהרכב שלנו, אנוכי וישי אדר בזמן הקרנת הסרט. ישי אדר ניגן מוסיקה אלקטרונית ואני ניגנתי בכלים אקוסטיים. זה מאתגר ויפה, יש בזה משהו חי, כמו להחיות את הסרט באמצעות פסקול. הדיסק האחרון שהוצאתי הוא "הנושא השמימי" שבו קערות טיבטיות, ושאר הדיסקים הקודמים הם של כלי מיתר וכלי נשיפה."

"כיום אני רואה את עצמי כמחבר, באופן גלובאלי", הוא מסכם, "כשהרבה מזה נעשה באמצעות האינטרנט, לחבר את התרבות של מוסיקה ותרבויות שאמאניות, ולחבר את המוסיקה למוסיקה אחת, שאינה פרסומת, אלא נשארת לאורך זמן. בפופ אפשר לראות שהשיר נקלט מהר, אך עף מהר מאוד באותה מידה. מוסיקת לב בעלת מהות פנימית ומסר, לוקח לה יותר זמן להיקלט, אבל היא נשארת לנצח. את המוסיקה הזאת אני רוצה לחלק ולהפיץ, כדי לעורר את האנשים למוסיקה הזו בצורות שונות, בפרויקטים של מעגלי שירה מקודשת עם גבריאל הלוי, או במופעי שירה כמו "שיר לשלמה", בפרויקט "סאונד אנד סווטלודג'", או בכל דרך שהיא. אני שואף לחבר את המוסיקה ולעשות טוב לאנשים, ושאנשים ירצו גם לעשות טוב לעצמם."

אציין שסיימתי את הראיון בצהרי יום שישי, ומיד שמתי לעצמי רקע של שבת בדמות סרטונים מדיטטיביים של קערות טיבטיות, צלילים עיליים, וכל האומנות המופלאה הזו ששיר סופר מנגן ויוצר באמצעותה ודרכה. האווירה השלווה שסחפה את ליבי, עזרה לפוגג את השבוע, את הלחץ ואת הרעש הפנימי והחיצוני, שאפף אותי עד לאותו רגע. אני מאמינה שבאמנות הזו, ובדרך הריפוי, המוסיקה והאהבה שלו, תורם לנו שיר סופר כלי נוסף לארגז הכלים הגלובלי התודעתי, בדרך של כולנו להתקדם מעבר לעצמנו. הלוואי.

שם הכותב: עדן פלד
אודות הכותב: נטורופתית, רואה משקפת HSP, כותבת.
אימייל: [email protected]
כתובת